קשר רנט א קאר בע"מ נ' אויגן

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב השייך לתובעת באירוע תאונת דרכים.

התובעת טענה, כי בעת שרכבה עמד בצומת כנות בגדרה לפני רמזור אדום, הגיח לפתע רכב הנתבע ופגע ברכב התובעת בחלקו האחורי והסב לו נזקים.

בכתב ההגנה, הודה הנתבע, כי הוא פגע עם רכבו ברכב התובעת מאחור. לטענתו, מדובר היה בפגיעה קלה וכי הנזקים המופיעים בכתב התביעה הינם מופרזים ואינם תואמים את שאירע.

בדיון שהתקיים לפניי שמעתי את עדויותיהם של הנהג ברכב התובעת ושל הנתבע.

הנהג ברכב התובעת אמר, כי ביום האירוע או יום למחרת הוא התקשר לתובעת ודיווח על האירוע. לדבריו, הרכב לא היה מעורב בתאונות נוספות. הוא אמר שבעקבות הפגיעה ברכבו הטמבון האחורי נדחף פנימה והצד הימני שלו נפגע לרבות הכנף. הוא הבהיר שהרכב צמוד אליו וכי נדיר שעובד אחר עושה בו שימוש. לדבריו, לא יתכן שהרכב היה מעורב בתאונה נוספת בעת שאדם אחר נהג בו.

הנתבע הודה שפגע ברכב. לדבריו במקום האירוע, הוא אמר לנהג ברכב התובעת שהוא מוכן לשלם עבור הנזק. מאחר שהנהג ברכב התובעת מיהר, הנתבע ביקש ממנו ליצור עמו קשר על מנת לברר את עלות התיקון, אולם זה לא יצר עמו קשר. כשהביט בתמונות, הוא אמר שהתמונות מלמדות על נזק מוגזם וכי בעיניו הוא ראה מכה קטנה, שריטה, שאותה הוא היה מוכן לתקן. לדבריו, היה עמו נוסע ברכב, אשר לא התייצב כי הוא בקורס. הוא אמר שעורכת הדין שלו שוחחה עם אותו נוסע וזה אמר לה שהוא לא זוכר מה קרה מאחר שחלף זמן רב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות ואת טיעוני באי כוח הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה.

כאמור, אין מחלוקת שהנתבע פגע ברכב התובעת וכי לרכב נגרם נזק. הנתבע כאמור היה אף מוכן לשלם עבור אותו נזק. בהודעה הטלפונית השנייה שמסר למבטחת שלו הראל חברה לביטוח בע"מ ואשר צורפה לכתב ההגנה, הוא כתב שבעבר הוא שלח מכתב ובו הביע הסכמתו לשלם עבור שיפוץ מגן. מכאן שאין המדובר בשריטה בלבד, כטענתו בעדותו לפניי.

זאת ועוד, אין בעובדה שהרכב נבדק על ידי שמאי מטעם התובעת כארבעה וחצי חודשים לאחר המקרה, כדי ללמד שהנזקים אינם קשורים לתאונה. אני מאמין לנהג התובעת, כי הרכב לא היה מעורב בתאונות נוספות וכי הנזקים הנתבעים קשורים לאירוע.

בהודעה שהנהג מסר לתובעת בסמוך לאחר התאונה, נכתב כי לרכב נגרם נזק של מעיכה ושבר בפגוש האחורי. על ההודעה הוא סימן בעיגול את כל האזור של הפינה אחורית ימנית של הרכב. עיון בתמונות הנזק מגלה נזק באותו מוקד, קרי בחלק האחורי ימני של רכב התובעת לרבות בחיבור בין הכנף האחורית לפגוש. בהחלט ייתכן שנזק שכזה נגרם כתוצאה מדחיפת החלק האחורי של הרכב קדימה.

כאמור לעיל, ביחד עם הנתבע היה נוסע נוסף אשר לא העיד לפניי. אמנם נטען כי העד אינו זוכר את מה שקרה. מי שמוותר על עדות כזו מסתכן בכך שבית המשפט יראה בכך הימנעות מהעדת עד הפועלת לחובתו של אותו בעל דין. טענה לגבי אי זיכרון היא טענה אשר את האותנטיות שלה על בית המשפט לבחון, שאחרת כל עד יוכל להתחמק ממסירת עדות בטענה זו. יתרה מכך, לא פעם ניתן לעורר את זכרונו של עד באמצעות שאלות בחקירה ראשית ונגדית. פעמים רבות די בחלק מהדברים שהעד יזכור, כדי לסייע בקביעת ממצאים עובדתיים. באפשרות הנתבע היה לזמן את העד ומשלא עשה כן הדבר פועל לחובתו.

התובעת הוכיחה את נזקיה באמצעות חוות דעת שמאי. בהתאם לחוות הדעת נגרם לרכב נזק בסך של 2,057 ₪ וכן ירידת ערך בסך של 1,355 ₪. התובעת גם חויבה בתשלום שכר טרחת שמאי בסך של 346 ₪ והיא אף צירפה חשבון שכר טרחה מתאים. השמאי לא נחקר ולא הוגשה חוות דעת נגדית ולפיכך אני מקבל את קביעותיו של שמאי התובעת.

אשר על כן, הנתבע ישלם לתובעת סך של 3,758 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 28/06/10, אגרת בית משפט, שכר העד הפסוק ושכר טרחת עורך דין בסך של 1,600 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ג, 24 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: